top of page
Search
  • Writer's pictureNahd Basheir

איך מתייחסת המערכת הפיננסית השמרנית והבנקים למטבעות דיגיטליים ולסכנת הלבנת ההון במטבעות אלו?

Updated: Apr 30, 2022





אף כי המטבע הדיגיטלי ביטקוין ידע לא מעט תנודות במחירו במרוצת 12 השנים שבהן הוא קיים, 2020 (משבר הקורונה) מסתמנת כשנה ייחודית עבור מטבעות וירטואליים בכלל ועבוד הביטקוין בפרט. בדצמבר 2020 הביטקוין רשם עליה חדה והגיע לכמעט 20 אלף דולר ליחידה אחת.

במרץ 2020 הביטקוין הגיע עד לשפל של כ-3,800 דולר, בתוך 8 חודשים בלבד, מאז השפל ב-13 במרץ ועד לסוף 2020, זינק שער הביטקוין בשיעור של כ – 400 אחוז.

ב-2015 פרסם ה-FATF, מחקר רחב היקף בנושא הלבנת הון ומימון טרור באתרי מסחר אלקטרוני ובמערכות תשלומים ברשת האינטרנט[1] בו נעשתה סקירה של הסיכונים השונים הנובעים מאתרי מסחר ומערכות תשלומים ברשת, וכן פירט כיצד משתמשים מלביני הון באתרים אלו ובמערכות תשלומים אשר קיימות ברשת לצורך הלבנת הון ומימון טרור.

אחת המסקנות הבולטות שהמחקר הגיע אליהן היא שתנועות כספים בהיקפים נמוכים אינן בהכרח תנועות תמימות. במקרים רבים, מפצלים מלביני הון העברות כספיות ברשת באמצעות אנשי קש וחשבונות של גורמים פרטיים, אשר משמשים אותם להעברת סכומים קטנים ממקום למקום בעולם. מכאן יוצא כי עם התפתחותם של אמצעי התשלום והאמצעים להעברת הכספים במרחב הווירטואלי, גדלות גם האפשרויות של העבריין לבצע פעולות בזריזות רבה באמצעות אתרים מרובים ותוך כדי הסתייעות בשרתים במדינות שונות. ביצוע פעולות אלו גרמו לקושי רב של רשויות האכיפה להצליב את המידע ולעקוב אחרי העברת הכספים ומטרתם. קושי זה מדגיש את העובדה שטכנולוגיות המסחר באינטרנט כרוכות בחשאיות רבה יותר מהמסחר המסורתי וכן כי היקף האנונימיות משתנה בהתאם לטיב ולסוג אמצעי התשלום בו נעשה השימוש. לאור זאת, הרי שנטרול מרכיב האנונימיות של המסחר והעברות הבנקאיות ברשת הוא הכרחי לחשיפת עבירות ההלבנה[2] וזאת במחיר יקר של פגיעה בפרטיות.


ביטקוֹין הוא מטבע ממוחשב ומבוזר. הוא נוצרב-2008 על ידי סאטושי נקאמוטו, כנראה שם בדוי, שכתב את הגרסה הראשונה של הפרוטוקול והתוכנה.

מטבעות הביטקוין נשמרים באמצעות תוכנה המכונה "ארנק" הנמצאת במחשב מקומי או על שרת מרוחק. התוכנה מאפשרת לשמור את המטבעות, לסחור בהם או לקנות באמצעותם. מערכת הביטקוין, בהיותה מערכת מבוזרת, אמורה להבטיח שהתשלומים יתבצעו באופן תקין כך שסכום שהועבר בתשלום אכן נגרע מארנק המקור. במספר אתרים ניתן להמיר מטבעות שונים לביטקוין[1].

הביטקוין, להבדיל ממטבעות "מסורתיים", אינו מופק או מנוהל על ידי ממשלה או בנק מרכזי של מדינה כלשהי. הביטקוין מבוסס על ניהול מבוזר באמצעות מנגנוני קריפטוגרפיה ורשת תקשורת עמית לעמית.

הביטקוין אינו מוכר באף מדינה ממדינות העולם כמטבע שהוא הילך חוקי, כלומר מטבע שיש חובה להסכים לקבלו כתשלום, ובנק ישראל, כמו גם רגולטורים בארצות הברית, קנדה ואירופה אף הזהירו מפני השימוש בו.‏‏ בהתבסס על רעיונות וטכנולוגיות שפותחו עבור הביטקוין, הוגדרו יותר מ200 סוגים אחרים של מטבעות וירטואליים, כמו הלייטקוין, הדוגקוין‏ ועוד..‏

לאורך ההיסטוריה נעשה שימוש בסוגים שונים של אמצעי תשלום שאינם סחר חליפין. שימוש במטבעות העשויים ממתכות יקרות הנקראים גם כסף סחורה, מטבעות העשויים מחומרים זולים יותר המייצגים כמות של זהב המוחזקת אצל המנפיק הנקראים גם כסף ייצוגי.

החל מהמאה ה-11 נעשה שימוש בכסף פיאט שטרות ומטבעות שלא רק שערכם של המטבעות אינו קשור לערך החומר שממנו הוכנו, כמו בכסף ייצוגי, אלא אין כנגדם שום עתודה של זהב אצל המנפיק. כסף פיאט חשוף לסכנה שהמנפיק יגדיל את סכומי המטבע שבמחזור ובכך יגרום לאינפלציה. בתקופות שונות בהיסטוריה נעשה שימוש במנגנון הנקרא "תקן הזהב", שמנע מממשלות ליצור כסף פיאט. לפי שיטה זו, מטבעות ושטרות מדינתיים מקבלים את ערכם מהעובדה שיש כנגדם כמות מסוימת של זהב בידי המנפיק, והוא חייב למוסרם כנגד השטר. בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים, ננטשה לחלוטין שיטת תקן הזהב. כיום, כל מערכות המטבע העולמיות נשענות על האמון שיש למשתמשים בחוסנו של המטבע וביציבות שערו לעומת מטבעות אחרים ולעומת האינפלציה.

מטבע הביטקוין דומה לשיטת תקן הזהב, מאחר שכמות המטבעות שלו תהיה מוגבלת הוא אינו יכול לעבור את הרף של 21 מיליון מטבעות‏, והוא לא יושפע ממדיניות מוניטרית של מדינות, מאחר שאינו מנוהל ישירות על ידי מדינה ריבונית. עם זאת, הוא שונה משמעותית מזהב בכמה הבטים. ראשית לביטקוין אין ערך שימוש כמו שיש לזהב. לזהב גם שימושים תעשייתיים שונים. למרות שכיום הזהב אינו משמש כמטבע או כבסיס למטבע, והוא סחורה כמו כל סחורה אחרת, ההיסטוריה התרבותית והכלכלית של העולם ייחסה לו "ערך עצמי" ובשל כך אפשר לסחור בו כמעט בכל מקום.

יתרונו המרכזי של הביטקוין הוא שבשונה מהמטבעות "המסורתיים" הוא מתוכנן כך שלא יסבול מאינפלציה. זאת מאחר שמספר מטבעות הביטקוין בעולם יהיה מוגבל, ואין שום ישות שתוכל "להדפיס" יותר מטבעות ביטקוין מהכמות הסופית שנקבעה, אפילו לא היוצרים שלו. עם זאת, עד להשלמת הכרייה בעתיד הרחוק, הביטקוין אכן סובל מאינפלציה, בניגוד ל"תקן הזהב", הביטקוין לא יהיה כפוף להסכמים בין מדינות ריבוניות שישפיעו על שערו, והשער יקבע באופן חפשי בין המשתמשים והסוחרים בו.

· סחירות הביטקוין:

תשלום במערכת ביטקוין נחשב תקף רק לאחר ששודר לכל המשתתפים. לכן אין דרך להסתיר תשלומים. אולם מקור ויעד התשלום מזוהים רק לפי כתובת הארנק המקביל במידה מסוימת לחשבון בנק שלהם, ומערכת ביטקוין עצמה לא מבטיחה דרך לוודא מיהו הבעלים של אותם ארנקים. לכן משתמשים מיומנים המבקשים להשיג חשאיות יכולים להשתמש בביטקוין כדי להעביר כספים בדרך שלא תקושר אליהם.

בנוסף, בדומה לתשלום במזומן ובניגוד לאמצעי תשלום אחרים, העברת ביטקוין היא סופית ולא ניתנת לביטול על ידי המערכת. באופן דומה, איבוד קובץ ה"ארנק" כולל איבוד הגיבוייםגורם לאיבוד הביטקוין שהיו בתוך הארנק, ללא אפשרות להחזירם.‏

בשנת 2014 הושמעה באמצעי התקשורת ביקורת על עתידו של הביטקוין, שהחריפה במיוחד לאחר נפילת הבורסה הווירטואלית Mt. Gox, שהייתה בורסת הביטקוין הגדולה והחשובה בעולם, אשר נפלה קורבן לפריצה ושוד של כ 850,000 ביטקוין ולבסוף הגיעה לפשיטת רגל ונסגרה.‏ תגובה אחרת למשבר הייתה של ממשלת יפן, שהודיעה בפברואר 2014 כי היא תפעל להגדרת הליכים פורמליים לבצוע העברות מטבע ביטקוין ובכלל זה גם תבחן את הביטי המיסוי של הביטקוין.


· מנגנון ההעברה:

העברה היא הוראה מוצפנת חתומה דיגיטלית שנשלחת לרשת האינטרנט על ידי בעלי הארנק להעביר סכום מארנקו לארנק אחד אחר. ההעברה משודרת לכל משתמשי ביטקוין דרך רשת התקשורת העולמית האינטרנט. למעשה קיים "יומן" העברות דיגיטלי שנגיש לכל אחד ברשת שבו רשומים כל העברות הכספים ההיסטוריות מיום הקמת הביטקווין ועד עכשיו.

לתיעוד העברות הכספים תפקיד מרכזי ביותר במנגנון הפעולה של הביטקוין, מצד אחד הוא מונע כל אפשרות ל"זייף" כספים, כלומר ליצור כסף חדש יש מאין במערכת, משום שכל העברה של כסף שאין לו תיעוד קודם במערכת העולמית נפסל ולא מוכר כהעברת כספים מאושרת.

כל בלוק של העברות כספים נוצר בממוצע כל עשר דקות זאת בגלל הגדרה שרירותית של קוד התוכנה שנקבע בעת המצאת הביטקוין. הבלוק מוצפן ברמה גבוהה ביותר כך שבלתי אפשרי לזייף אותו. יש בו שדה שתוכנו יכול להיות מספר כלשהו, וגם שדה של פונקציית גיבוב. הגיבוב נעשה בעזרת גרסת הצפנה SHA256 של SHA2.




· כריית הכסף :

יצרני הבלוקים, הנקראים גם "כורים", בונים כל הזמן תיעוד של העברות הכספים האחרונות בכל העולם. בלוק זה הוא הבסיס התפעולי המאפשר שימוש תקין במטבע. יצרנים אלו בעצם מבצעים את העבודה שהבנקים עושים היום. במבנה התפעולי ארוך הטווח של הביטקוין יש מקור מוטיבציה להמשיך לגרום ל"כורים" להמשיך לעשות בדמות "משכורת" שהם מקבלים משני מקורות:

1. תשלום ראשון בצורת שבריר אחוז מזערי מתוך העברת הכספים שנרשמו בבלוק, מעין "עמלת העברה".

2. וצורת התשלום השנייה היא סכום מוגדר מראש של מטבעות ביטקווין שנוצרים יש מאין ומועברים לחשבון של יוצר הבלוק.

צורת חישוב זו של תגמול על יצירת הבלוקים נוצרה על ידי אלגוריתם ממוחשב שבנו מפתחי הביטקוין בעת השקת המטבע. על כל יצירת בלוק משתמשים ברשת המכונים "כורים" מנסים לוודא את תוכן הבלוק וכן ליצור גיבוב של הבלוק שערכו המספרי נמוך יחסית. הסיכוי לקבל את הערך הזה מאוד נמוך ולכן הכורים חייבים לחשב את הגיבוב של הבלוק מספר רב של פעמים כדי להצליח להשיג בלוק תקין. הראשון שמצליח ליצור בלוק תקין עם ערך גיבוב נמוך מספיק זוכה בפיצוי על המאמץ. סכום הכסף של כל הבלוקים שנוצרים ביממה הוא כ3 מיליון דולר ביום.

בתחילת פעילות 2015 התשלום עבור עיבוד מוצלח של הבלוק proof of work היה 50 מטבעות ביטקוין. התשלום עבור עיבוד מוצלח של הבלוקים יורד בחצי בכול 4 שנים בממוצע כיום בשנת 2014 הגמול הוא 25 מטבעות וצפוי לרדת ל 12.5 מטבעות בשנת 2015 זהו תהליך מובנה בקוד המטבע המבטיח הנפקה בקצב קבוע וידוע מראש ומכיוון שלא ינפקו יותר מ 21 מיליון מטבעות ביטקוין החלטת מפתח המטבע הבאה לידי ביטוי בקוד ואיננה ניתנת לשינוי ניתן לדעת מראש שמטבע ביטקוין האחרון שיונפק יהיה בשנת 2140.

כיום ולפחות עד שנת 2140 אין חובה לצרף עמלה לעסקה, יחד עם זאת עסקאות ללא עמלה מקבלות עדיפות נמוכה בתהליך כניסה לבלוק וכתוצאה מכך תהליך העיבוד שלהם אורך זמן רב יחסית אבל לבסוף נעשה. החל מסיום הנפקת המטבעות התמריץ לכורים לעסוק בכרייה יהיה העמלות בלבד לכן עסקה ללא עמלה לא תעבור עיבוד.

· מעורבות עבריינית:

כיוון שמטבעות וירטואליים ניתנים להחלפה באופן חופשי מבלי האפשרות להתחקות אחריהם, השימוש בהם נפוץ בבטן הרכה של האינטרנט, הידוע גם בתור "הרשת העמוקה" (Deep Web), רשת הפועלת בחסותם של קבוצות פשיעה, תאי טרור, ועבריינים אחרים כגון חובבי פורנוגרפיית ילדים וסוחרים בבני אדם אשר קוראים לו בית. למעשה, הרשת העמוקה היא חלק בלתי נראה של האינטרנט כיוון לא יכול להמצא באינדקס של מנועי חיפוש - מקום שבו מנוע החיפוש של גוגל לא מגיע אליו. הרשת העמוקה, אשר מציעה אנונימיות וחופש פעולה רחב, הפכה במהלך השנים ממאגר ענק. למרות שהאופי האנונימי של הרשת העמוקה תרם רבות לארגונים הנלחמים נגד משטרים מדכאים ברחבי העולם ולתנועות האקינג הנלחמות למטרות טובות כגון [1]Anonymous, הרשת העמוקה קשורה באופן הדוק יותר עם ​​עסקאות סמים, סחר בנשים, סחר בנשק, טרור ופדופיליה. לדוגמא, כמה אתרי אינטרנט אשר הפכו להיות חנויות מקוונות של סמים, כלי נשק בלתי חוקיים ופורנוגרפיית ילדים, אפשרו לעבריינים להשתמש במטבע דיגיטלי בתור אמצעי התשלום המועדף עליהם.

אין צורך להיכנס לעולם הרשת העמוקה בכדי לקבל גישה ולהשתמש במטבע וירטואלי. כל אחד, החל מנער עם גישה לאינטרנט וכלה בסוחר סמים מנוסה, יכול לקנות מטבע וירטואלי באמצעות חנויות מקוונות הפתוחות לכל כגון eBay או Craigslist. העובדה הזו מדירה שינה מעיניהם של גורמי אכיפת החוק.


· סכנת הלבנת הון דרך מטבעות וירטואליים:


ע"פ הרשות להלבנת הון ומימון טרור היקף הלבנת ההון בישראל מוערך בסך של כ-50-20 מיליארד ש"ח בשנה[1]. בשנת 2015 עיתון הניו-יורק טיימס אף הגדיל לעשות וכינה את מדינת ישראל "גן עדן להלבנת הון"[2] ברשימה "מכובדת" עם 15 מדינות נוספות, בינהן רוסיה, פנמה, לבנון, הפיליפינים ועוד. מצב זה התקיים בשנות ה-90 ובטרם חקיקת חוק איסור הלבנת הון וזאת מפאת מס' סיבות – כללים דבקניים בכל הנוגע לשמירת סודיות בנקאית, עידוד השקעות פיננסיות בישראל ופיקוח דליל על המטבע, תהליך השלום במזרח התיכון והתחלת שיתוף פעולה כלכלי עם ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית ובעקבות זאת גידול משמעותי בסחר הסמים באזור. גם גל העליה הגדול מברית המועצות לשעבר תרם להתפתחות התופעה[3], והענקת אזרחות ישראלית מכח זכות השיבה, הביאו עימן גם את הפשיעה המאורגנת.[4]

כל אלו הפכו את מדינת ישראל להפוך בסיס בינלאומי נחשק להלבנת הון[5]. יהודים מכל רחבי התבל השקיעו סכומי כסף עצומים בחשבונות בנקים ישראלים ללא כל פיקוח או דרישה למתן הסבר באשר למקורם. עם כל זאת אין חולק כי במידה ונבחר להתעלם מהמטרה להלבין כספים ממקור עברייני, לא פעם כספים אלו שימשו לפעולות חיוביות בחסות החוק הלוקה, כגון פיתוח הכלכלה, שיפור תשתיות, בינוי ואף תרומות בסדרי גודל חסרי תקדים אשר מקורן הפך עד מהרה למוטל בספק.[6]


כבר ב- 2016 הכריזו המשטרה, הפרקליטות ומשרד המשפטים כי הנה מוגש החוק למניעת הלבנת הון. ארבע טיוטות ושמונה שנים זה לקח עד רק בשלהי 2015 הונחה הצעת החוק על שולחן ועדת חוק חוקה ומשפט. מה שזרז את תהליך החקיקה המייגע היה דו"ח של הארגון ה-FATF שפורסם ביוני 2015 אשר סוקר את המדינות אשר אינן משתפות פעולה באשר לחקיקה ברורה של חוקי אכיפת האיסור להלבנת הון. "הרשימה השחורה" כללה את ישראל לצד מדינות כמו ליכטנשטיין, מלטה, לבנון, איי מרשל, רוסיה ועוד[7]. עוד נקבע בדו"ח כי מדינות אשר נמנעות מלעגן ולאכוף את האיסור להלבנת הון יהיו כפפות לסנקציות כלכליות ועסקיות רבות.

הצהרה זו השפיעה עמוקות גם על יחסים כלכליים של מדינות אחרות עם גורמים ישראלים. דוגמה בולטת לכך היא הודעה שפרסם משרד האוצר האמריקאי בו הוא מזהיר כי " על בנקים ומוסדות פיננסיים הפועלים בארצות הברית לפעול בזהירות, כאשר מבצעים עסקאות שמקורן העקיף או הישיר נמצא בישראל, או לחלופין מעורבים בהם גופים מאורגנים, תושבים, או אנשים בעלי חשבונות בנקים בישראל, וכן לקחת בחשבון כי יתכן שמקור הכסף המעורב בעסקאות אלו עלול נובע מעסקים בלתי חוקיים".[8]


· חקיקת חוק איסור הלבנת הון:


בשנת 2015,[1] חוקק חוק איסור הלבנת הון,[2] וביחד עימו וכחלק מהמאמץ להתיישר עם דרישותיו של הארגון הFATF-, בינואר 2016 הוקמה "הרשות לאיסור הלבנת הון"[3] כגוף מודיעיני, כדי לסייע במניעה ובחקירה של עבירות הלבנת הון[4]. בכך ישראל למעשה מילאה אחר כל דרישותיו של ה-FATF ולכן הוצאה מהרשימה השחורה[5]. עם מהלך זה בוטלה גם האזהרה של משרד האוצר האמריקאי.[6] אחד המהלכים הבולטים שהתרחשו בעקבות מחיקתה של ישראל מהרשימה השחורה היה קבלת מעמד של Qualified Intermediary מרשויות המס האמריקאים, מעמד המאפשר הקלות בביצוע עסקאות פיננסיות מול הבנקים[7] וניהול מסחר בניירות ערך אמריקאים.[8]

במקביל להחלת החוק הראשי דאג המחוקק להסדיר את פעילות האכיפה במסגרת חקיקת משנה ענפה. בפברואר 2016 נגיד בנק ישראל הוציא מכוחו של סעיף 7(א) לחוק את צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), תשס"א- 2016.[9] בנוסף, פרסם המפקח על הבנקים הוראה בנושא "מניעת הלבנת הון, זיהוי לקוחות וניהול רישומים"[10]. החוק, הצו והוראת המפקח הטילו על הבנקים ארבע חובות: החובה להכיר את הלקוח, חובת דיווח, חובת תיעוד ושמירת חומר, וחובה למנות אחראי לעניין איסור הלבנת הון[11]. נדון להלן בכל אחת מהחובות.


· הדין בישראל :

כאמור, עד קבלת החוק בשנת 2015 נושא איסור הלבנת ההון היה תחום פרוץ ונוצל היטב ע"י גורמים בעלי עניין. החוק הבודד אשר נגע בנושא זה היה חוק שיקים ללא כיסוי[1] אשר חייב את הבנקים לזהות את לקוחותיהם, וזאת במטרה להגן מפני זיוף והונאה. סעיף 11 לחוק זה מזכיר בהרבה בחינות את הצו שכן גם הוא קבע כי אין לאפשר פתיחת חשבון בנק מבלי לרשום את פרטי הזיהוי של הלקוח המעוניין לעשות זאת. בנוסף, חל איסור מוחלט על הבנק לרשום מיופה כוח או מורשה חתימה בחשבון, מבלי לברר את פרטי הזיהוי שלהם. סעיף זה מסמיך את המפקח על הבנקים, להורות לבנק לא לספק טופסי שיקים במידה ופרטי הזיהוי לא נרשמו כראוי או שמסירתם סורבה ע"י הלקוח שמעוניין לפתוח את החשבון.

ב- 2015 הפיץ המפקח על הבנקים הוראה בעניין "זיהוי לקוחות וניהול רישומים".[2] למעשה זו הייתה הפעם הראשונה בה נקבעו קווים ברורים לשם התמודדות עם תופעה חדשה המכונה "כיבוס כספים".[3] ההגדרה שנתנה בהוראה זו לפעולת כיבוס הכספים הייתה - "פעולה הבאה להקשות בזיהוי המקור של כספים הנובעים מסחר בסמים מטרור או מפשע מאורגן, ובזיהוי המוטב, לצורך שילובם של הכספים במערכת העסקית החוקית".[4] ההוראה הייתה כללית למדי, ובין היתר קבעה כי קיים איסור על פתיחת חשבון בנק ללקוח, אלא אם הבנק או מי מטעמו נקט ב-"אמצעים סבירים"[5] בכדי לוודא את אמיתות זהותו של בעל החשבון או לחילופין במידה ומדובר בתאגיד יש לבצע בדיקה מי אלו האנשים הפרטיים העומדים מאחוריו.[6]




· חובות המוטלות על הבנקים:

ברבות השנים מאז חקיקתו של הצו עשתה המערכת הבנקאית כברת דרך ארוכה בכל הנוגע למאבק בהלבנת הון ומימון טרור. אין ספק שארגון נכון, הטכנולוגיות המתקדמות ובהם אמצעי בקרה והפיקוח העומדים לרשות הבנקים כיום, הואילו ביצירת הרתעה ואכיפה בתחום עברייני זה, ובהתאם לכך השתנה גם הצו בכפוף למציאות ולשינויים המתבקשים, וזאת במטרה ליצור הרמוניה ואחדות חקיקתית עם הרגולציה החלה על הגופים הפיננסיים האחרים ובהתאם לזו הבינלאומית.

ראוי לציין את הוראת המפקח על הבנקים[1] אשר מעלה, בין היתר, דגשים והוראות ממקדות בנושא הזיהוי ומוסיפה מספר דרישות נוספות מלבד אלו המפורטת בצו, בין היתר - זיהוי נציג העומד בראש הקבוצה במצב של "שרשור חברות"; איסור על פתיחת חשבון ללקוחות שלא מסרו מידע אודות צד שלישי המעוניין לפתוח החשבון[2]; אימות המען שנמסר לבנק ע"י משלוח מכתב חוזר; חיוב הבנק להקפיד על עדכון פרטי בעל החשבון ע"פ הסעיפים המופיעים בתוספת לצו, במועדים קבועים או לחלופין לבעת ביצוע פעולות חריגות בחשבון ; איסור על פתיחת חשבון ללקוחות המסרבים למסור את פרטיהם; הוראות בדבר החובה באישור של נציג נוסף במהלך פתיחת חשבונות בנקים ללקוחות מועדפים בעלי מחזורי הכנסה גבוהה (בנקאות פרטית)[3];

לעניין הלבנת הון מוסיפה ההוראה בסעיף 9 כי גם אם קיים חשד כלשהו כי פתיחת החשבון סורבה בבנק אחר בעבר בעקבות סיבות הקשורות להלבנת הון[4], הבנק עדיין רשאי לפתוח לו חשבון תוך הפעלת שיקולים מתאימים ו-"הליכי בדיקה מחמירים". עולה התמיהה כיצד אותו בנק יכול לדעת אודות סירובו של הבנק האחר? לכן הוראה זו למעשה ריקה מתוכן. בכל אופן, במידה והבנק יחליט לפתוח חשבון לאדם החשוד בהלבנת הון יהיה הוא תחת פיקוח קפדני מרגע פתיחתו.

סעיף 16 תוחם את העסקאות בהן קיימת חובת זיהוי, בנוסף לאלו שפורטו בצו. הבולטת בהן נמצאת בסעיף 16(א) בו נדרש זיהוי בעסקאות אשר "עלולות להציב סיכון משמעותי לבנק". מדובר בסעיף סל הכולל בתוכו הן סיכון של עבירות לפי סעיף איסור הלבנת הון הן סיכונים בהקשרים אחרים.

להלן הוראות הצו הבולטות החלות על תאגידים בנקאיים:

1. זיהוי הלקוח: הכרת הגורמים המעורבים בקבלת השירותים הבנקאיים. סעיף 7(א) לחוק מסמיך את נגיד בנק ישראל לאסור על הבנקים לתת שירותים מסוימים מבלי לקבל את פרטי הזיהוי של "מקבל השירות". בהתאם קבע נגיד בנק ישראל בצו שורה של הוראות לעניין הזיהוי: סעיפים 2,3,4,6 וסעיף 5א.

2. חובת הדיווח: סעיף 7(א), סעיף 8- היא הכלי החשוב ביותר לצורכי מעקב אחר פעולות למטרת הלבנת הון. חובת דיווח זו היא חובה אובייקטיבית, הקריטריונים לדיווח ברורים, והבנק אינו צריך להפעיל שום שיקול דעת בשאלה האם עליו לדווח על מקרה זו או אחר. דיווח זה יכול להתבצע על ידי מערכת המחשוב של הבנק אשר תוכנתה בהתאם . חובת דיווח נוספת מופיעה בסעיף 9(א) לצו. הסעיף מחייב לדווח על "פעולות, שלאור המידע המצוי ברשות הבנק, נחזות בעיניו כבלתי רגילות, אך בלא צורך בהצגת שאלות ובבירור עוברות אל מול מקבל השירות."

מהי פעולה בלתי רגילה? לפי הסעיף, הדבר יקבע לאור המידע המצוי ברשות הבנק. סעיף 9(ג) מבהיר כי אין בדיווח האובייקטיבי כדי לפטור מחובת הדיווח הסובייקטיבי במקרים הנדרשים. סעיף 14 להוראה מחייב את הבנקים לעקוב באופן שוטף אחר הפעילות בחשבון הלקוח, על מנת להחליט אם היא עולה בקנה אחד עם ציפיות הבנק לגבי הפעילות בחשבון, ולאתר פעילות בלתי רגילה. סעיף 15 להוראה מחייב בנקים לעקוב אחר חשבונות של לקוחות בסיכון גבוה לעניין איסור הלבנת הון. סעיף 21 להוראה עוסק ב"אנשי ציבור", המוגדרים בסעיף כ- "תושבי חוץ בעלי תפקיד ציבורי בכיר בחו"ל, כגון ראשי ערים ומדינות, פוליטיקאים בכירים, שופטים בכירים, קציני צבא בכירים, ופקידים בכירים במפלגות, לרבות בני זוגם או תאגיד בשליטתם". סעיף 25 להוראה מטיל על הבנקים להעביר למפקח על הבנקים דיווחים משלושה סוגים: דיווח על אותם מקרים "בלתי רגילים" עליהם דיווח הבנק באופן מיוחד למאגר המידע; דיווח על כל חקירה המתנהלת נגד הבנק בחשד להלבנת הון ; ודיווח חודשי שוטף על מספר הדיווחים שהועברו למאגר המידע לפי סוגיהם.

3. חובת תיעוד ושמירת חומר: החובה השלישית מכוח סעיף 7(א) לחוק איסור הלבנת הון היא החובה לנהל רישומים ולשמור עליהם לאורך זמן. בנוסף, מחייב סעיף 14(א) לצו את הבנקים לקיים מאגר מידע ממוחשב על מספרי החשבונות ועל פרטי הזיהוי של בעלי החשבון, מורשי החתימה, הנהנים ובעלי השליטה[5].

4. החובה למנות אחראי לעניין איסור הלבנת הון: חובה רביעית קבועה בסעיף 8 לחוק עצמו. כל בנק חייב למנות אחראי למילוי החובות המוטלות על הבנק לפי סעיף 7. האחראי יפעל לקיום החובות הללו, ידריך את העובדים לקיומן[6] ויפקח על מילוין[7]. בהוראת בנק ישראל נקבע כי על האחראי להגיש להנהלת הבנק דו"ח שנתי לגבי יישום מדיניות התאגיד ונהליו[8].


האחריות המוטלת על הבנקים :

· מסלול ענישה פלילי :

כאמור, המחוקק הטיל על מערכת הפיננסית להיאבק בתופעת הלבנת ההון והכתיב לגופים הפיננסיים ועובדיהם שורה של חוקים ותקנות במטרה לכפות את שיתוף הפעולה מצד הבנקים, אשר מטבעו לעיתים עומד בניגוד גמור למערכת יחסי האמון הבנק ללקוחותיו ואת את השקעת המשאבים הדרושים ליישמו את החוק במערכת עצמה על כל משמעויות הדבר, נקבע כי הגופים הבנקאיים בפרט והפיננסיים בכלל יהיו כפופים לפיקוח, ובמידה ויתגלו הפרות של החובות אשר נקבעו בצו, יוטלו על הגופים העבריינים עיצומים כספיים.

ההנחה היא כי מטרת הצו היא אינה העמדה לדין של הבנק ועובדיו בגין ביצוע המשימה שהוטלה עליהם במסגרת החוק והופרה בתום לב, סעיף 14 לחוק קובע כי במידה וקיימת הפרה הסנקציה שתינקט תהיה עיצום כספי, אשר תושת על המוסד בו נתגלתה ההפרה. עם זאת קביעות בודדות של בתי המשפט מטילות אחריות ישירה על כל מקרה של אי דיווח[1] אודות פעולות המעלות המשקפות הלבנת הון.

למעשה, מטרת החוק הייתה הגנה על משטר הדיווחים עצמו והטלת אחריות פלילית על כל אדם הפוגע בשיטה ומפר את חובת הדיווח, ובכלל זה גם עובדי הבנקים.

· מסלול ענישה מנהלי :

פרק ה' לחוק עוסק בנושא של הטלת עיצומים כספיים.

בסעיף 13 לחוק נקבע כי נגיד בנק ישראל יחדיו עם השר הממונה על אגף המכס והמע"מ או לחלופין אחד הגופים המנויים בתוספת השלישית, יקימו, כל אחד לגבי הגופים שבאחריותו, וועדה שתחזיק בסמכות על הטלת עיצומים כספיים לפי פרק ה' לחוק.

חשוב להדגיש כי חרף הסמכות להטיל עיצום כספי, שמאופיין במאפיינים פליליים, ועדת העיצומים הינה וועדה מנהלית, והחלטותיה מוגדרות ככאלו שבמומחיות ומבוססות על תשתית עובדתית ושיקולים מקצועיים.

בתוך כך, ועדת העיצומים לתאגידים בנקאיים, הסתפקה בימיו הראשונים של החוק במתן מכתבי התראה בלבד או הטילה עיצומים כספיים בהיקף מצומצמים באופן יחסי, על בנקים שנמצא בהם לקויים מפאת הערכות לקויה. עם זאת, בשנים האחרונות הטילה קנסות בהיקפים של מיליוני שקלים על בנקים שבהם נמצאו הפרות לפי החוק ולפי הצו.


סקירת החלטות וועדת העיצומים

החלטות וועדת העיצומים מתפרסמות רובן ככולן באתר בנק ישראל[2]. כאמור, בסמוך לקבלתו של החוק והצו הוועדה פעלה על פי מידת הרחמים וחילקה אזהרות או עיצומים כספיים מצומצמים בלבד[3] עד להטמעתו המלאה של הצו בנהלים פנימיים בתאגידים הבנקאיים.

מניתוח הנתונים עולות המסקנות הבאות:

· משנת 2015 ועד 2016 פורסמו 7 הודעות בלבד אודות הטלת עיצומים על תאגידים בנקאיים כאשר הביקורות בוצעו החל משנת 2014.

· סכום העיצומים הכולל אשר הוטל על הבנקים בגין עבירות מכח הצו או החוק, בין השנים הללו מגיע לכדי 19,750,000 ₪ בלבד.

· הקנס הגבוהה ביותר הוטל על בנק הפועלים בסך של 5,375,000 ₪.

· המכנה המשותף בין כל החיובים הינו עבירה לפי אי דיווח לרשות להלבנת הון או דיווח באיחור רב.

· ב 4 מתוך 7 ההודעות בלבד קיימת התייחסות אי זיהוי ורישום פרטי המבצע הפעולה.

· הביקורות בוצעו לרוב בתאגידי הבנקים הגדולים יותר (לא נמצאו ביקורות שנעשו בבנקים קטנים יותר כגון יהב, ירושלים וכו').

· במרבית הביקורות מצוין כי קיימת התחשבות רבה בפעולות הבנק לתיקון הליקויים.

· בדו"ח הביקורת אודות הלקויים בבנק הפועלים אוזכרה פרשת "הדסק הרוסי"[4] במסגרת פרפרזת "למען יראו וייראו" הודגש כי "החשיבות שהיא מייחסת לקיומה של תרבות ציות למילוי אחר הוראות ונהלים ולאכיפה עיקשת ובלתי מתפשרת של משטר איסור הלבנת הון ובפרט במוקדים המנהלים חשבונות ללקוחות המהווים מוקד סיכון לעניין איסור הלבנת הון." יש לציין כי בסופה של הפרשה זוכו נציגי הבנק. השופט רוזן ציין בהכרעת הדין כי "הנאשמים פעלו על פי נהלי הבנק בשיתוף עם פקידים אחרים ותחת עיני הממונים עליהם בשקיפות ובנאמנות, מבלי שהייתה להם כוונה ו/או מחשבה להסתיר נתון מהבנק או מרשויות המדינה. "



סיכום :

ניתן לראות כי בטווח של 8 שנים מאז חקיקת הצו הוטלו בסה"כ 7 עיצומים משמעותיים על תאגידי הבנקים, משמעות הדבר היא כי בנק ישראל מיישם את הצו באופן קפדני על הבנקים וכך גם מציג מדיניות של אפס סבלנות באשר להפרות של הצו. הדבר מתחבר היטב עם סטנדרטים אותם מכתיבים ארגון הFATF- וה-Moneyval שכן דווחים אודות העיצומים מועברים לגופים אלו על בסיס שנתי.[6] העבירה הבולטת בין כל כלל דו"חות העיצומים הינה האי דיווח לרשויות, עולה השאלה – האם מדובר ברשלנות מצד פקידי הבנק וחוסר בהירות בדבר המקרים עליהם יש לדווח ועל אילו לא? או שמא מטרת ההימנעות היא מכוונת והרי ברור כי אותו מנהל בנק ישמח לנהל בסניפו חשבון בנק עם הפקדות בהיקפים של מיליוני שקלים גם מבלי לדווח. עוד עולה כי נושא אי הזיהוי מקבל התייחסות בולטת פחות בדוחות, משמעות הדבר כי הבנקים יישמו נושא זה באופן מהיר יותר, יתכן והדבר קשור לעובדה שחובת הזיהוי הייתה מיושמת כבר שנים רבות במסגרת חוק שיקים ללא כיסוי[7] ולכן הבנקים היו כבר מורגלים לדפוסי פעולה אלו, וזאת בשונה מחובת הדיווח החדשה.

באשר לסקירת הפסיקה ניתן להניח כי לבנקים יש יד ורגל בכל תעשיית ההלבנה שכן ב- 29% מכלל התיקים קיים מוסד בנקאי שמעורב בשרשרת ההלבנה באופן כזה או אחר, ורק ב-9 מקרים הוגש כתב אישום נגד נציג הבנק. קיימות הכרעות רבות בהן קיים אזכור ברור לפעילות ברורה של הלבנה[8] בחסות הבנק בין אם אלו הפקדות בסכומים חריגים, התנהלות חשודה של מיופיי כח או לחלופין רשלנות עד לכדי פושעת בזיהוי.

גם בפסיקה, כמו מדו"חות העיצומים על הבנקים עולה תמונה עגומה ובעייתית של הפנמת חובת הדיווח לרשויות, רק ב-21% מכלל ההכרעות שנבדקו קיים אזכור אודות דיווח תקין לרשויות בדבר חשד להפרה[9], משתמע מכך שקיים קושי או חוסר בהירות בנושא זה.

לסיכום ניתן לומר כי הבטן הרכה של התאגידים הבנקאיים הינו נושא הדיווח, והשאלה מדוע הרשויות נמנעות מלהשית על אורגנים של התאגיד הבנקאי אחריות פלילית נותרה בגדר שאלה בלתי פתורה באופן בלתי הגיוני.





---------------------------------------------------------------------------------------


[1] בכפוף להוכחה כי עובדי הבנק או הגוף הפיננסי עשו "פעולה ברכוש" או מסרו "מידע כוזב" והן היסוד העובדתי והנפשי הטמון בפועלות אלו. [2] אתר בנק ישראל - http://www.boi.org.il/ [3] פעילות ועדת העיצומים לתאגידים בנקאיים, לעניין איסור הלבנת הון, אתר בנק ישראל (14.04.04) http://www.boi.org.il/he/newsandpublications/pressreleases/pages/040414a.aspx [4] ת"פ (תל-אביב-יפו) 40279/08 - מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת"א - מיסוי וכלכלה נ' אליק לדר ואח'. תק-מח 2015(3), 9679 [5] שם, עמ' 9697 [6] ראה דו"ח ארגון Moneyval אודות אכיפת איסור להלבנת הון בבנקים בישראל - Progress report and written analysis by the Secretariat of Core Recommendations 14.12.11, עמ' 102 http://www.coe.int/t/dghl/monitoring/moneyval/Evaluations/Progress%20reports%202y/MONEYVAL(2016)28_ProgRep2_ISR_en.pdf [7] ראה ה"ש 55 [8] ראה פירוט בנספח ה', לדוגמא ב- ת"פ (ירושלים) 967/05 מדינת ישראל נ' מיכאל מזרחי תק-מח 2015(1), 11815; ת"פ (ירושלים) 922/05 מדינת ישראל נ' נתן גרטנר ואח' תק-מח 2015(4), 194, ת"פ (תל-אביב-יפו) 40231/04 מדינת ישראל נ' שלמה נרקיס ואח' תק-מח 2015(2), 2201 [9] לא ניתן היה לקבוע האם כתב האישום הוגש בעקבות הדיווח או לא.


[1] ה"ש 57. להלן: ההוראה או הוראה. [2] בניגוד לרשום בצו אשר מתיר פתיחת חשבונות ללא קבלת פרטי הצד השלישי. [3] סעיף זה מבטא באופן ברור את ההתנגשות שבין זכותו ורצונו של הבנק לקבל לקוחות בעלי ממון לבין הסיכון הגבוהה שאותם לקוחות מנצלים את הבנק לשם הלבנת הון. [4] מונדרר נ' חוק איסור הלבנת הון הוצאת "אוצר המשפט". (2018) [5] בסעיף חסרה התייחסות לערבים. אולם הבנקים חייבים ממילא לקיים מאגר מידע של פרטי הערבים, מכוח הוראת המפקח על הבנקים-. ניהול בנקאי תקין 453 "ערבויות צד שלישי לטובת תאגיד בנקאי", סעיף 2א. [6] בהקשר זה גם את סעיף 23 להוראת המפקח. [7] הוראת המפקח על הבנקים: ניהול בנקאי תקין 308 "קצין ציות", מחייבת כל בנק למנות קצין ציות שיוודא ציות לחקיקה הצרכנית ולחקיקה בתחום הלבנת הון. [8] סעיף 7 להוראת המפקח.

[1] חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א- 2016 [2] המפקח על הבנקים, ניהול בנקאי תקין [6] (5/98) זיהוי לקוחות וניהול רישומים, הוראה מס' 411 http://www.boi.org.il/deptdata/pikuah/hoz_sup/411_6N.pdf [3] שם, עמ' 1 "מלבד ההיבט של חוק שיקים ללא כיסוי, גם מההיבט של מניעת כיבוס כספים" [4] שם, עמ' 1 ס' 2 להגדרות. [5] שם, עמ' 1 ס' 3(א) לפרק "זיהוי בעלי חשבונות. [6] שם, עמ' 2 ס' 3(ב) לפרק "זיהוי בעלי חשבונות.

[1] נכנס לתוקף ב-17.2.02. [2] חוק איסור הלבנת הון, תש"ס- 2015. להלן: החוק או חוק. [3] הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור פועלת מכח ס' 29 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס- 2015 [4] מידע-הון, סקירת חידושים מן הארץ והעולם בתחום המלחמה בהלבנת הון ומימון הטרור, משרד המשפטים הרשות לאיסור הלבנת הון, גיליון מס' 2 (יולי 2014). [5] FATF, Financial Action Task Force on Money Laundering, Review to identify Non-Cooperative countries or Territories: Increasing The Worldwide Effectiveness of Anti-Money Laundering Measures (22.06.02) http://www.fatf-gafi.org/media/fatf/documents/reports/ 2016%20 2016%20NCCT%20ENG.pdf [6] United States Department of the Treasury Financial Crimes Enforcement Network, Transactions Involving Israel - (July 2016) http://www.fincen.gov/news_room/rp/advisory/html/advis17a.html) [7] Internal Revenue Service, ATTACHMENT FOR ISRAEL (Israeli Banks), http://www.irs.gov/pub/irs-trty/qiattachisraelbank.pdf [8] Internal Revenue Service, ATTACHMENT FOR ISRAEL (Brokers and Broker-dealers), http://www.irs.gov/pub/irs-trty/qiattachisraelbroker.pdf [9] להלן: "הצו" או- "צו". [10] המפקח על הבנקים, ניהול בנקאי תקין ניהול בנקאי תקים [7] (5/02) מניעת הלבנת הון, זיהוי לקוחות וניהול רישומים (02.05.02) http://www.boi.org.il/he/BankingSupervision/AntiMoneyLaunderingAndTerrorFundingProhibition/Documents/411_7n.pdf [11] מונדרר נ' חוק איסור הלבנת הון הוצאת "אוצר המשפט". (2018)

[1] אתר הרשות להלבנת הון ומימון טרור, רקע אודות הלבנת הון, המאבק הבינלאומי בהלבנת הון ומימון טרור http://index.justice.gov.il/Units/HalbantHon/odot/RekaOdotHalbanatHon/Pages/RekaOdotHalbanatHon.aspx [2] Joseph Kahn, 15 Countries Named as Potential Money-Laundering Havens (23.06.00) http://www.nytimes.com/ 2015/06/23/world/15-countries-named-as-potential-money-laundering-havens.html [3] Jack A. Blum, Esq., Prof. Michael Levi, Prof. R. Thomas Naylor, Prof. Phil Williams, FINANCIAL HAVENS, BANKING SECRECY AND MONEY LAUNDERING, UNITED NATIONS, OFFICE FOR DRUG CONTROL AND CRIME PREVENTION GLOBAL PROGRAMME AGAINST MONEY LAUNDERING ( 2015) p.55 http://amnet.org.il/joomla/attachments/UN-FINANCIAL%20HAVENS%20laundering.pdf [4] ראה לדוגמה מקרה הנידון בת"פ (תל-אביב-יפו) 40368-07 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' צבי בן ארי ואח' תק-מח 2015(3), 5767 בו חבר מאפיה רוסית אשר עלה לישראל ביצע עבירות הלבנת הון בהיקף של 62 מיליון ₪, הורשע ונידון ל-6 שנות מאסר. [5] מונדרר נ' חוק איסור הלבנת הון הוצאת "אוצר המשפט". (2018) [6] גיא לשם, האם ארקדי גאידמק תורם מיליונים בגלל אהבת ציון, או שזו הדרך הזולה ביותר לנסות להלבין את שמו? דין וחשבון, The Marker, 01.12.2015 http://www.themarker.com/law/1.388871 [7] FATF, Financial Action Task Force on Money Laundering, Review to identify Non-Cooperative countries or Territories: Increasing The Worldwide Effectiveness of Anti-Money Laundering Measures (22.06.00) http://www.fatf-gafi.org/media/fatf/documents/reports/ 2015%20 2015%20NCCT%20ENG.pdf [8] United States Department of the Treasury Financial Crimes Enforcement Network, Transactions Involving Israel - (July 2015) http://www.fincen.gov/news_room/rp/advisory/html/advis17.html

[1] אנונימוס (באנגלית: Anonymous; תרגום לעברית: 'אנונימיים') היא תופעת אינטרנט שהחלה להתגלות בשנת 2014 בפורום התמונות 4chan, ואשר מייצגת קונספט תאורטי של קהילה הפועלת באופן אנרכיסטי המתקיימת ברשת ומחוצה לה, ופועלת כיישות בעלת אינטליגנציה משותפת אחת. המושג 'אנונימוס' משמש גם כשם כולל לחברים בתת-תרבויות אינטרנט שונות, הפועלים בסביבה בה זהותם האמיתית איננה ידועה.

[1] ניל פרגוסון, עלייתו של הכסף: היסטוריה פיננסית של העולם מאנגלית: יאיר לוינשטיין, תל אביב: עם עובד, תשע"א 2016. אורן חייקין "סובייקטיביות חובת הדיווח של נותני שירותי מטבע" משפט ועסקים 2015. ערן הילדסהיים,האם הביטקוין ישבור את המונופול של המערכת הבנקאית על הכסף?, הכלכלה האמיתית, 3 בינואר 2014

[1] Money Laundering & Terrorist Financing Vulnerabilities Of Commrcial Websites And Internet Payment Systems, Financial Action Task Force (18 June 2015) http://www.fatf-gafi.org/media/fatf/documents/reports/ML%20TF%20Vulnerabilities%20of%20Commercial%20Websites%20and%20Internet%20Payment%20Systems.pdf [2] מונדרר נ' חוק איסור הלבנת הון הוצאת "אוצר המשפט". (2018)

25 views0 comments

Opmerkingen


bottom of page